לפני כשבוע, בהרצאה שנתתי בנושא של גלגול נשמות באגורה הילס, קמה אחת הנשים ואמרה: אני לא מבינה איך גידול ילדים קשור לגלגול נשמות. אני מבינה שילדיי בחרו להיוולד לי. תפקידי לדאוג להם, לחנך אותם, ותפקידם - לטפס לי על הראש. איך הם קשורים להתפתחותי הרוחנית?" הקהל הגיב בצחוק ובהנהוני הסכמה לדבריה וחיכה לתשובתי. "או. קיי. בואו נבדוק מה ילדים עושים למען צמיחתנו הרוחנית." סיפרתי להם שפעם פגשתי רב חכם שאמר שכדי לגדול, ילדים זקוקים לאוכל ולאהבה. ומה עם חינוך? גבולות? שאלתי. אוכל ואהבה, הוא השיב בחיוך. לקח לי זמן להבין למה הוא מתכוון. בואו ניקח את הדוגמה של גבולות. לאמהות רבות יש בעיה להגדיר גבולות ולאכוף משמעת. אם נחזור לרעיון שכל מה שקורה סביבנו הוא בבחינת מראה שעוזרת לנו לראות מי אנחנו, הרי הילדים הם מראה ע- נ- ק- י-ת. אנחנו מאד אוהבים אותם, הם דומים לנו חיצונית, והם כל כך קטנים וחמודים, ובכל זאת מוציאים אותנו מדעתנו. הסוד הוא להבין שהם מוציאים אותנו מדעתנו על תכונה שלנו שדורשת שיפור.ברגע שנבין מהי התכונה ונטפל בא, העניין יפתר. וההוכחה שהבעיה היא בנו ולא בילד? למשל, שלגבולות שהאב מציב, הילד מציית...למה? כי הנושא של גבולות מאד ברור אצל האב כאדם. הפועלים שלו יודעים מה מקומם, הוא יודע להגדיר מה הוא רוצה ומה לא מוצא חן בעיניו, ואין לו צורך לשפר את התכונה האמורה. למי שיש בעיה עם הצבת גבולות, יהיו ילדים שיחזרו ויצביעו לו על התכונה "הרופפת" הזו. אנחנו נוטים לוותר לילדים, לחשוב שהם קטנים, הבנתם מוגבלת וכיו"ב. נכון, צריך להגיש להם את המידע ברמתם, אבל לא לשכוח שהם המורים שלנו, אם מסתכלים מנקודת המבט הרוחנית. במקום לשאול "למה זה קורה לי?"ולהרגיש מסכנה ואומללה כי ילדך פחות חכם/ ממושמע/ יפה מהילד של החברה שלך, לשאול :"לשם מה זה קורה לי?" ולהבין מהי התועלת הפוטנציאלית להתפתחות שלי, שטמונה בריב עם הילד