נשמתנו בוחרת לעמת אותנו עם קשיי היומיום כדי לסייע לנו ללמוד את השיעורים שתכננו לעצמנו, ולהגיע לאיזון תכונותינו. למה איזון? כי כל הדברים בטבע שואפים לאיזון, הומיאסתזיס, כי זהו המצב הקל ביותר. שיווי משקל הוא שביל הזהב, אין שם מתח ואין מאמץ. את האירועים הקטנים, כגון:פקק תנועה, ויכוח בסופרמרקט, ילד שנופל ונפצע קלות וכיוצא באלה, נשמתנו "תופרת במקום." מצרפת נסיבות ואנשים כדי להביא אותנו להתנסות במצב מסוים. הרבה לפני כן, אנחנו קובעים לעצמנו סט של נתונים מרכזיים שיעזרו לנו בלמידה הרוחנית. לפני שאנחנו נולדים, בעודנו "בשמיים" בשלב "בין החיים" , אנו בוחרים את משפחתנו, מצבנו הכלכלי, אירועים מרכזיים כמו חתונה, מחלה קשה, מוות פתאומי ועוד. המטרה היא להפיק את הלמידה המירבית מהגלגול המתקרב. אנשים תמיד שואלים בהרצאותי, איך זה שאנחנו בוחרים חיים "דפוקים": עוני, מחלות, התעללות. התשובה היא שלעיתים קרובות, כדי להגיע לאיזון, עלינו להתנסות בשני הקצוות של התכונה ורק אז ניתן למצוא את האמצע, שביל הזהב. להלן דוגמה של מטופל שהתלונן שבחיים הנוכחיים הוא "טוב מדי" כהגדרתו. מרגיש שהוא חייב לעזור לכולם, לא יכול לסרב אפילו לאנשים שהוא בקושי מכיר. מסדר עבודות, משדך זוגות, מפיק ארועים במרכז הקהילתי, וכל זאת ללא תמורה ולרוב – ללא הכרת תודה. "אפילו החברים שלי אומרים לי שאני פראייר..." התלונן קשות. החלטנו לעשות שחזור של גלגול קודם ולברר מה קרה שם. הסתבר שלפני כ150 שנה הוא היה פקיד גבוה, משנה למושל מושחת במדינה קטנטנה בצפון אירופה. תפקידו היה לתת אישורים. פתיחת עסק, בנייה, רוכלות וכיוצא באלה. הוא מאד אהב את הכח שהתפקיד הקנה לו, ונהג להתעלל באנשים ולסרב למקרים רבים כי זה מה שבא לו. אנשים שנאו אותו ופחדו מפניו בה בעת. הוא הסביר לי שהיום יש לו צורך לפצות ולעזור לאנשים בכל מחיר, גם על חשבון עינייניו הפרטיים. נשמתו בחרה להתנסות בקיצוניות השניה כדי להגיע לאיזון. ניקינו את הטראומה כך שהמוטיבציה היום לא תהיה מתוך אשמה, אלא ממקום אוהב של נתינה ועזרה לזולת. זוהי דוגמה קלאסית להגיון שמאחורי הבחירה להתנסות בגלגולים קיצוניים: מאציל אנגלי מפונק לקבצן הודי פושט יד, מקצין נאצי בשואה לרבי עושה צדקה בירושלים. מדהים לא? אז בואו נשמח במי שאנחנו היום, לא נסתכל על הדשא של השכן ונזכור שהחיים הם בית ספר והכל משרת את הלמידה שלנו