"בדד אשב"
בשבוע שעבר דיברנו על כך שכדי להיות שלווים
ומאושרים עלינו להגיע לאיזון של תכונותינו. תכונה יכולה להיות במצב של עודף,
חוסר או איזון. כל פעם שאנחנו סובלים/מתעצבנים/עצובים, מדובר בתכונה שאינה
מאוזנת. אני רוצה להדגים על ידי סיפורה של אורית , אחת המטופלות שלי. בחורה
בת 26, אמנית, נאה מאד , בעלת יכולת ביטוי גבוהה ובכל זאת – בדיכאון. היא
סיפרה שהיא מאד בודדה. לא רק שאין לה מערכת זוגית, גם אין לה חברים. "מאד
קשה לי להתחבר עם אנשים וליצור חברויות. אני מרגישה לבד בעולם ושאין טעם
לחיות .רובץ עלי ענן שחור של בדידות." אמרה בעצב. החלטנו ללכת על שחזור
גלגולים קודמים כדי למצוא את המקור לבדידותה. ביקשתי ממנה לשכב על מיטת הטיפולים
ולנשום פנימה אור לבן מרגיע. אחר כך ביקשתי שתרד במדרגות ותפתח את הדלת שמאחוריה
נמצא הגלגול הקודם שלה. "אני ביער, לבד.ילדה בת 5-6" סיפרה. "מה
את עושה?" שאלתי. "מחפשת אוכל" השיבה. "איפה ההורים
שלך?" התעניינתי. "אין" ענתה קצרות. "מה את לובשת?"
הנחתי לנושא ההורים בינתיים. "איזה בגד מעור ויחפה" ענתה להפתעתי.
"איזו שנה ואיזו ארץ?" שאלתי. "אירופה, מאד מזמן" ענתה.
"או. קיי. בואי ניקח נשימה עמוקה, ונחזור אחורה בזמן כדי להבין איך
נשארת כך לבד ביער" קידמתי את הסיפור. היא נשמה עמוקות. "אנחנו
במערה גדולה, אני וכל השבט. ילדים מתרוצצים, יש מדורה גדולה באמצע, והנשים
מבשלות אוכל על האש. גם רוקדים ומתופפים. חגיגה כלשהיא" סיפרה בהתרגשות.
"אוי האש! הכל נדלק, משטחי הפרוות, עשן נוראי ! הכל עולה באש! אני נמלטת
החוצה מהמערה, אל היער. כשהערב יורד אני מוצאת לי שיח לישון תחתיו. למחרת
אני חוזרת למערה. הכל שרוף. גם ביער אין אף אחד. אני לגמרי לבד!" התייפחה.
"אני חוזרת למערה ובוכה. מרגישה נטושה, תחושה איומה של בדידות."
סיפרה בבכי. "בואי ניקח נשימה עמוקה" הרגעתי אותה. "נזכור
שזה רק אלבום תמונות ישן-נושן". היא נשמה עמוקות והמשיכה לספר. "אני
חיה לבד ביער, מתחברת עם החיות, ובגיל 18 מתה מדלקת ריאות" סיימה בטון
עצוב. שאלתי אילו מסקנות לקחה משם לחייה הנוכחיים. "אני מאד זהירה בקשריי
עם אנשים, חוששת שיקרה משהו רע ואאבד אותם שוב" ענתה. "מהן התכונות
שעליך לפתח כדי לשנות .את המצב?" שאלתי. "לסמוך על החיים, לפתוח
את הלב ולא להיות כל כך פסימית" סיכמה
בסיפורה של אורית יש לקח מעניין. במבט ראשון נראה שהתכונה המדוברת היא בדידות , אלא שבדידות היא תוצאה, לא תכונה. אם נעמיק לחקור נגלה שהסיבה לבדידות היא חוסר אמון, אפילו פסימיות, "ראיית שחורות". עם הגישה הזו, לא פלא שאורית אינה יוצרת קשרים עם אנשים, ותמיד רואה את האפשרות הגרועה ביותר. היא סיפרה שגם בתחומים אחרים היא פסימית ו"לא נותנת צ'אנס". על ידי ניקוי הטראומה מחייה הקודמים וההבנה שלה שהיא יכולה לסמוך על החיים, להיות אופטימית ולדעת שכל מה שקורה – קורה לטובה, אורית בחרה להשתנות ולצאת ממעגל הבדידות בו כלאה את עצמה
בסיפורה של אורית יש לקח מעניין. במבט ראשון נראה שהתכונה המדוברת היא בדידות , אלא שבדידות היא תוצאה, לא תכונה. אם נעמיק לחקור נגלה שהסיבה לבדידות היא חוסר אמון, אפילו פסימיות, "ראיית שחורות". עם הגישה הזו, לא פלא שאורית אינה יוצרת קשרים עם אנשים, ותמיד רואה את האפשרות הגרועה ביותר. היא סיפרה שגם בתחומים אחרים היא פסימית ו"לא נותנת צ'אנס". על ידי ניקוי הטראומה מחייה הקודמים וההבנה שלה שהיא יכולה לסמוך על החיים, להיות אופטימית ולדעת שכל מה שקורה – קורה לטובה, אורית בחרה להשתנות ולצאת ממעגל הבדידות בו כלאה את עצמה