בשבוע שעבר דיברנו על כך שהחיים הם אתגר, חדר כושר מנטלי שבו אנחנו מפתחים את תכונותינו, על ידי "התנגדות" (קשיים, צרות). בעיות בריאות, פרנסה, ילד בעייתי, בוס קשה, מהפכים דרמטיים, מוות וכיו"ב הם דוגמאות ל"משקולות" שהנשמה לוקחת על עצמה בכוונה כדי לגדול רוחנית. בהבנה שכל מה שקורה לנו יש לו סיבה ומטרה, ושאנחנו רצינו שזה יקרה, טמון המפתח לחיים טובים. בואו ניקח דוגמה מתחום הבריאות. מחלת האסטמה ידועה כיום כמחלה "פסיכו – סומטית" דהיינו בעיה פיזית (בגוף) ששורשיה נפשיים. בספרים העוסקים ביחסי גוף – נפש מסבירים את האסטמה כך: מערכת הנשימה תפקידה לתת לנו חיים, להכניס פנימה את העולם שסביבנו. אנו נושמים פנימה את האוויר (ובהשאלה את המצב, את מה שמתרחש סביבנו) ונושפים החוצה את הפחמן הדו חמצני (ובהשאלה את מי שאנחנו). מכאן נובע שמחלת האסטמה שורשיה במצב חיצוני שאנחנו לא רוצים "להכניס אל תוכנו" (למשל ילד שחי בתוך הריבים המתמשכים של הוריו), או כאשר אין לנו יכולת לבטא את מי שאנחנו (לנשוף החוצה בתהליך הנשיפה). לכן טיפול אפקטיבי במחלות נשימה כרוך בהבנה של הפסיכולוגיה מאחורי הדברים ולא רק תכשירים להרחבת הסימפונות. מחלות הן סוג אחד של "משקולות" אותן בוחרת הנשמה להעמיס על עצמה כדי לפתח את תכונותיה. באופן דומה אנחנו בוחרים בן זוג שיוציא אותנו מהכלים כי הוא יושב בדיוק על אותו פצע ילדות ישן – נושן כמו למשל דימוי עצמי נמוך. כמו שהורי חזרו ואמרו לי שלא ייצא ממני שום דבר, כך גם בן הזוג מבקר אותי ומשפיל. למה בחרתי בו תשאלו? כי נשמתי רוצה לעבוד על התכונה, וכמו בחדר הכושר, רק מול התנגדות יש תוצאות. לו הייתי מתחתנת עם מישהו שלא היה מציק לי, סביר להניח שלא הייתי מודעת לחוסר (בטחון) בתכונה. גם נסיבות החיים אליהן אנחנו נולדים , מה שנראה כ"מכתוב", הוא בחירה של הנשמה כדי להשיג מקסימום למידה בגלגול. גם מצב כלכלי קשה? עוני מחפיר? משפחה מרובת ילדים? אכן כך, הכל בחירות של הנשמה. כדי להפיק את המקסימום עלינו לחקור ולהבין לשם מה בחרתי זאת. מה אני "מרוויח" מזה שיש לי סרטן? שאני לא מצליח כלכלית? מה הפיטורים התכופים ממקומות עבודה באים ללמד אותי על עצמי? ובהכללה מהו השיעור (כן, כמו בבית ספר) מאחורי כל דבר ודבר שקורה בחיי. נשמע מסובך? לאט לאט הדברים יתבהרו